בן 21 בנופלו. בן הזקונים לראובן ומזל, אח לאושרת, שני וזוהר. התגורר באשקלון. שי התגייס בנובמבר 20 ליחידה 669. לאחר סיום המסלול שובץ כלוחם תחת פלגת הלוחמים ביחידה, לפני מספר חודשים יצא לקצונה והיה צוער תחת גדוד גפן בבה"ד 1. מספרים על שי .. מפקד היחידה ספד לו – "שי, לפני מספר חודשים נכנסת אליי למשרד, הודעת לי באופן ישיר, בשקט אך בביטחון שאתה הולך להיות קצין ומפקד בצבא. עניתי לך שזה יהיה קשה עד בלתי אפשרי כיוון שכלל התפקידים ביחידה כבר אוישו ואתה היית רגע לפניי סיום השירות הסדיר. ענית לי בביטחון כי אתה מבין שכל התנאים הם לרעתך כרגע, אבל עם זה אתה יודע להתמודד. סיפרת לי איך שנתיים לפני הגיוס קיבלת החלטה להתקבל ליחידה מיוחדת, וכשקיבלת הודעה שהתקבלת ליחידה, למחרת כבר התחלת להתאמן בים. במסלול לא הפסקת להציב לעצמך יעדים וכל הזמן להשתפר, סיום המסלול ביחידה וקבלת סיכת הלוחם הם מהרגעים המאושרים בחייך. אבל אז הוספת שאתה לא מתכוון לעצור, שיש לך חלום להיות קצין ומפקד, שאתה חושב ומאמין שתהיה טוב בזה. שי שכנעת אותי באותו רגע, הבטחתי לעזור לך ככל שאוכל. למחרת בבוקר כבר היית ממוקד שוב במטרה ובאתגר שהצבת, בריצת לוחמים כשכולם עם גופיות - אתה עם החיוך שכל כך אפיין אותך לובש ווסט עם משקל ונעלי צבא מכין את עצמך פיזית ומנטלית. מיד עם פרוץ המלחמה התייצבת ביחידה, חזרת לבית שלך בשלוש השנים האחרונות, השתלבת בכוחות והנוכחות שלך כלוחם וכמפקד השרתה בטחון בכל כוח שהיית בו, חיפשת לממש את המשימה שהאמנת בה כל כך, להציל חיים. שי אני יודע בוודאות כי גם אתמול במהלך הלחימה, הפגנת אומץ לב, מקצוענות ומנהיגות בקרב. ככה חונכת בביתך, בזה האמנת, לא הייתה אצלך שום אפשרות אחרת. שי, נפילתך בקרב קשה וכואבת. אתה תחסר לנו מאוד. המשימה שלך, המשימה שלנו, עוד לא הושלמה. 77 ימים עברו מאז אותה שבת בה הופתענו על ידי אויב אכזר. ספגנו מכה קשה אך אנחנו חזקים מאויבנו. זו מלחמה על הבית ובבסיסה הזכות לחיות בביטחון ובשלום בארצנו. משפחת איילי - ראובן, מזל, אושרת, זוהר, שני. שי היה סמל לדמותו של לוחם ביחידה 669 ובצהייל, ועשה שירות מבצעי משמעותי ביחידה. עשרות אנשים- לוחמים ואזרחים- חבים לו את חייהם. שי היה גיבור בחייו וברגעיו האחרונים. אני ויחידה 669 כולה מחבקים אתכם, כואבים את כאבכם ושותפים באובדן הנורא של כולנו. מעכשיו אתם חלק בלתי נפרד ממשפחת 669, החיבור בינינו הוא נצחי. נמשיך לעמוד לצדכם ואתכם בכל זמן ובכל מקום, נחבק ונתמוך. שי, האמנתי אז ואני יודע היום שהיית יכול להיות מפקד מעולה. החיילים שלך שלא זכו שתפקד עליהם, היו גדלים בדמותך, שילוב מיוחד של בטחון וצניעות יחד עם מקצועות ואומץ לב בקרב ובחיים, ומעל לכל בן אדם אשר מתייחס בכבוד לכל מי שלצידו ובדרכו. סגן שי איילי, תודה על הזכות לפקד עליך ולהיות חלק מהדרך שלך, למדתי ממך שיעור בצניעות, אומץ לב וכוח רצון, דמותך וחותמך הן המורשת שתישאר איתנו ביחידה 669 לעד. מצדיע לך בפעם האחרונה בצרה קראת ואחלצך נוח על משכבך בשלום." מפלג האימונים ספד לו – "שי, אתמול התבשר לנו שנפלת ופעם נוספת כמו בפעמים הקודמות, אנחנו תופסים את הראש ולא מוכנים לקבל. הידיעה על נפילה של לוחם ביחידה שהיא כל כך קטנה, בה כולם מכירים את כולם, והאינטימיות היא כזאת שמי שלא חלק מהיחידה לא יכול להבין, היא כמו אגרוף בבטן. שי, ההיכרות שלי איתך מתחילה ביום הגיוס שלך. ביום שהגעתם לבאח נחל אני זוכר את עצמי מציץ מבעד לדלת המשרד על הח' הגדולה שעשיתם במרכז הפלגה. לשנייה אחת מבטינו הצטלבו ואתה מסיבה לא ברורה חייכת, חייכת והסתת במהירות את מבטך המתנצל מטה. אני זוכר שסיפרתי ליוני מפקד הצוות שלך, שאני לא מבין מה יש לחייך ביום כזה. זהו יומך הראשון בטירונות, הלילה הוא הוא לילה קר מאוד, אתה עומד לצד אנשים שאתה לא מכיר, לבוש מדי חאקי מוזרים שלא במידה שלך, בחוסר ידיעה מוחלט מה יקרה בעוד רגע, ומשום מה, אתה מחייך. החיוך המתנצל, הביישני הזה, היה סימן ההיכר שלך. אותו חיוך פגש אותי פעם נוספת באחד הלילות הלבנים בטירונות יחידה וגם הפעם הזו כמו הפעם הקודמת. הלילה קר, הפעם אתה לבוש מדי ב', אלונקה על הכתף שלך ומבטינו שוב מצטלבים, ושוב אתה מגניב חיוך. החיוך שלך הוא זה שגם זיכה אותך באהבה הבלתי מתפשרת שלה זכית מהצוות שלך. בלי לצעוק, בלי הרבה מילים מיותרות, תמיד במרכז הצוות, תמיד אהוב. ככל שנמשכה ההכשרה, הראתה שמבעד לחזות הביישנית עומד לוחם קשוח ושאין הדברים סותרים זה את זה. את היכולת לחייך גם ברגעים הקשים אני לוקח בהשראתך. אל מול אתגרי ההכשרה עמדת בהצלחה על אף הקשיים. הנחישות שלך אל מול אתגרים שלא היו פשוטים עבורך היא זאת שהביאה אותך לסיים בהצלחה את המסלול. הפרק השני בו אני פוגש אותך היה כאשר אתה כבר לוחם בפלגת הלוחמים של היחידה ואני סמ"פ בפלגה. בשלב הזה אתה כבר לוחם שעבר מספר חילוצים. אני זוכר שנכנסת בדלת מפלג לוחמים וביקשת לצאת לקורס קצינים, אמרת שאתה רוצה להיות מפקד, שאתה רוצה שיהיו תחתיך לוחמים ושתוכל לחנך אותם לאור הערכים שבהם אתה מאמין. התקופה שבה ביקשת לצאת הייתה כבר תקופה מאוחרת, רוב חברייך שיצאו לפיקוד היו כבר לקראת שלבי הסיום, אך אתה בנחישות שלא היה ניתן לעצור אותה, עמדת על רגליך ודרשת לצאת לקורס. אמרת, שרק שתהיה מפקד תוכל להרגיש שאתה ממצה את עצמך באופן מלא. אני זוכר שנסעת לראיונות בשעות מאוחרות, גם על חשבון זמן הבית שלך. לוחמים כמוך, זה מה שהיחידה צריכה וזכינו בך בתקופה בה היית איתנו. משפחת איילי היקרה, שי הוא דוגמא ללוחם שלא וויתר על אף הקשיים והוכיח שאפשר לשלב בין ביישנות וצניעות לבין לוחמנות וקשיחות. בשבועות הקרובים המסלול יחל את שלב קורס הפיקוד, בו הלוחמים לומדים מה זה אומר להיות מפקד ויגבשו לראשונה את הזהות הפיקודית שלהם, שי הוא דמות ללמוד ממנה. נשתדל להיות ראויים לאובדן הקשה הזה, ונמשיך לבצע את משימת היחידה הכל כך ערכית של הצלת חיי אדם. נח על משכבך בשלום ודע שאנחנו ממשיכים את המשימה." חבריו לצוות סופדים לו – אוריה, אביעד, שכטר, ברגר, ברזי, גיאבו, דורי,דייקר, חסון, חזן, פלד, אורנג', מזרחי, נטע, מוזס, סימסון, דוד, שלום, פלר, אלסקה, ורשה, אברהמי, יפתח, רייכרט, גואטה, תומר, בנימין ושי. כולם משפחת טריגונים אחת גדולה, ואתה, אתה היית הלב של הדבר הזה, מקור הכוח והעוצמה שלנו, מחבר בין כולם ואהוב על כולם. אני לא חושב שהיה אדם שהכיר אותך ולא התאהב, היה צריך בדיוק רגע קטן של חיוך ממך כדי להבין מי אתה. שייקה שלנו, בשר מבשרנו, דם מדמנו, אח שלנו, אהוב הצוות והאחד שבשבילו נעשה הכול. לילות לא נגמרים, מסעות מפרכים, משקלים, הקפצות באמצע הלילה, אימונים בלתי פוסקים, את הכול עברנו ביחד. ביחד באחדות, בעוצמה, מכווני מטרה שדוהרים קדימה. אתה, אתה שם, אתה חלק כתוב בסיפור חיינו, לעד אתה נמצא שם ונוכח ומלווה בחיוך ובצחוק שלך את מנגינת החיים, תמיד שמח, תמיד מואר. ביחידה, למדנו ביחד להתמודד עם כל קושי שנפגוש במעלה הדרך, כל מכשול וכל מעמורה שתעמוד בדרך, התמודדות עם אירוע משברי תוך תפקוד תחת לחץ בתנאים מורכבים, כל זאת כדי להציל חיים, משימה שבקצה תידרש להביא את סך היכולות שלך ולבצע ברמה המקסימלית. אבל לדבר אחד אתה לא מתכונן. שיבוא יום ותצטרך לדבר מעל הקבר של אח שלך לצוות, ותנסה לתמצת במילים כתובות על דף נייר את תמצית החיים שלכם ביחד ואת המציאות שיצרתם במשותף. אבל אתה יודע משהו, אם היית פה לצידי, אתה יודע מה היית אומר לי ? הייתי אומר שעצב לא קיים פה היום. היית אומר לי שאנחנו ממשיכים הלאה, ביחד, מאוחדים וחזקים מאי פעם כי ככה היית, אין מה שהוריד אותך, אין דבר שלא ידעת שאתה מסוגל לו ומהצד היה אפשר רק לקבל השארה שמייצרת בך אנרגיה פנימית בלתי רגילה. היית אומר לי שזו מלחמה צודקת ביותר, והיית מזכיר לי שאנחנו נלחמים על הבית, כי ככה הרגשת כל יום מחדש, ילד שגדל באשקלון תחת התקפות טילים והגעת ליחידה עם אמונה פנימית אמיתית וכנה בצדקת דרכנו, כל זאת עם חיוך ענק וצחוק ממכר. כל כך הרבה דברים אנחנו מעריכים בך, הדרישה העצמית הגבוהה, חוסר ההתפשרות, תמיד לרוץ קדימה, תמיד ללכת עם האמת והאותנטיות שלך. בחרת בדרך שלך, דרך של כבוד ושל אמת. תפיסה עמוקה ושורשית של בחירה בנכון ולא בהכרח בנוח, של עשייה ממקום לא מצטדק. דוגמא לכך היא הבחירה שלך לצאת לקורס קצינים אחרי שלוש שנים בצבא, אחרי שהיית לא מעט זמן בשגרה מבצעית בתור לוחם ביחידה, אבל החלטת שזה לא מספק אותך ושאתה רוצה לפקד על לוחמים בשדה הקרב. כזה היית תמיד לחפש איפה אני יכול לעשות עוד ומה ניתן לבצע. רק אתמול הלכנו לבקר את שלום חבר מהצוות שנפצע בלחימה בעזה, וכשאנחנו שם נכנס פצוע לחדר ורואה את אחד החברה לבוש מדי א'. הוא שואל אותנו, "תגידו אתם מ – 669 ?", עונים לו "וואלה כן". אז מיד הוא שואל "איזו חיה אתם ?", ואנחנו עונים לו "טריגונים, החיה הכי חזקה ביחידה". "אשכרה, גם אני טריגון", הוא אומר. " שי טיפל בי כשנפצעתי". כל כך שמחנו לשמוע שאתה בסדר, והסיפור הזה הוא כל כך אתה, להפיץ לכל מקום את מי שאתה, את המקום שממנו אתה בא ואת הבית שלך. חיברת בין כולנו וגרמת לנו לאין ספור רגעים של ביחד, של חיוך, של צחוק, של צוות, צוות שהוא אגרוף אחד חזק שאין דבר שמפרק אותו ושאין משימה שלא יוכל לבצע. היום בתפקידי אני מפקד צוות של לוחמים בהכשרה, אמון על חינוך דור הלוחמים הבא של היחידה ואני מבטיח לך שי שאחנך אותם בדמותך, ובעצם תמיד חינכתי כך. לוחם חזק, משימתי ונחוש, שלא מתלונן אף פעם ותמיד עם הראש למעלה, כזה שלא מתפשר, אין ימינה ואין שמאלה, חיוביות שלא נגמרת ומעל הכל חבר אמיתי, כזה שרעות אצלו היא הבסיס להכל, רעות אמיתית וכנה. אין אדם שנמצא פה שלא חווה אותך לטובה, שלא הרגיש את העוצמות שבך וידע שעומד מולו אדם גדול, וזה הסיפור שלך, זה החותם שאתה משאיר בעולם. לדעת לדרוש מה שמגיע לך ולא להתפשר תוך כדי שאתה נשאר אדם כל כך אהוב. נזכור אותך תמיד עם החיוך הכובש שנמתח מאוזן לאוזן שהזכיר לנו שהכול טוב, ממה אתם דואגים? נזכור אותך עם בובת חתול יורד בחבלים מבסוט ושמח, מאמן הכדורגל שלנו שמגיע מחויט ומוכן ונותן את כל מה שיש לו עבור הטריגונים, מנגן על הגיטרה ומזייף בקולי קולות אבל מפיח שמחה ואור באוויר, טובע באימוני ים כי אין מה לעשות זה לא התחום שלך. בעיקר נזכור את החבר הזה שאתה רוצה איתך בלילות חשוכים כי רק הוא יודע להאיר לך את הדרך. חושבים על איך לסיים אבל מבינים שלא צריך בכלל לסיים, אתה איתנו לנצח, נלך בדרכך, נלמד מדמותך, ונשאיר את החותם שלך בעולם. אנחנו נמשיך להסתכל לאמת בפנים ולהמשיך קדימה. שי, אח שלי, אתה חלק משמעותי מהמשפחה שלנו ואנחנו נמשיך ללוות, לחזק ולתמוך את משפחתך, הם חלק מאיתנו לעד. אוהבים, מעריכים, מפחדים. שלך, הטריגונים. אורן שמואל, שלחם לצידו של שי איילי ז״ל, כותב לו – "שי הצדיק, נכנסת לטהר בית, פתחת זיג וקיבלת כדור בצוואר .. לא באמת היה סיכוי אבל לפחות לא סבלת. לצמד שלך היה נס, קיבל כדור בקסדה שנכנס ויצא ברווח מינימלי עד כדי לא קיים הוא הרג את הנבלה, גיבורים שניכם. לא הכרתי אותך אחי, אבל היה לנו המון זמן ביחד כי חיכינו לצמד שלך שגם כן נפצע במהלך ההיתקלות. אתה לא דיברת, הגעת כשנפשך ריחפה מעליך. אני הרגשתי אותה שם אז ניצלתי את ההזדמנות ודיברתי איתך, ביקשתי ממך סליחה על זה שהייתי חייב לעשות לך גב כדי להישאר יעיל על המאג ולחפש אויב, סובבתי את הקנה ניסיתי לתפוס זוית שתאפשר כמה שפחות גב אליך. בזמן הזה ראיתי שמביאים את הציוד שלך שמגואל בדם ומניחים סמוך אליך בתוך ההאמר את הוסט את הקסדה, הקרמי השבור, הנעלי חי״ר האדומות. .. אחרי דקות ארוכות הגיע מילואימניק מהכוח פינוי שלכם שהאיר את עיניי, אמר שכדאי שנוריד את הכיסוי של ההאמר בינתיים, כך פחות מראות קשים ויותר מכבד אותך. כמובן שמייד עזרתי ואני מבקש את סליחתך שלא שמתי לב ולא דאגתי לזה עוד קודם. הראש שלך נשאר צמוד אליי, מכוסה בשמיכת מילוט אבל נשבע שיכולתי להרגיש שאתה מביט בי דרכה. בשלב הזה הפסקתי לדבר איתך והתחלתי לדבר עם אלוהים, שאלתי שאלות קשות וקיבלתי ממך את כל התשובות. כעסתי ממש! כלכך צעיר בן 21 .. אני בן 29 עוד 4 ימים ואני מרגיש שלא הספקתי כלום. עזוב את הגיל אתה מלח הארץ, צוער בגפן שהגיע מ669, הרמטכ״ל הבא אולי אבל ענית לי שאתה שמח שאתה לא צריך להתמודד עם כל החרא בעולם הזה ושהקב״ה חסך לך ושם אותך במקום הכי גבוה וטוב וזך וטהור בבריאה שלו - בגן עדן. כשהתקפלנו מהאירוע כל הדרך קראתי עליך תהילים, כשמסרנו אותך ראיתי איך עוטפים ומתייחסים אליך הכי יפה שיש ונפרדתי ממך לשלום. תוך כדי סיכום האירוע עם הסמ״פ שלנו אני מנקה את הדם שלך שהתקרש משפשף עם מגבונים את הטיל לאו וההאמר וכולי רטוב מדמעות אבל חדור מטרה. אנחנו נמחה את העמלקים האלה. עכשיו כשאתה שם למעלה כהרוג מלכות מלא זכויות אתה תגן בעדינו ותבקש בעבורנו שזה יהיה עם מינימום פצועים שלנו ובתקווה רבה שאתה ההרוג האחרון. פספסתי את ההלוויה שלך אבל אין ספק שאני אגיע לבקר אותך, אני מבקש ממך שתגיע לבקר אותי בחלום ותספר לי כמה טוב לך שם למעלה ואם אתה צריך שאעשה בשבילך משהו כאן למטה רק תגיד! תנוח על משכבך בשלום אחי."