תום בן 38 בנופלו, בנם של שי ז"ל וטל, אח לניר ובעל לכרמית ואבא ליותם )14(, והתאומות מיה וגאיה .)11( תום נולד בקיבוץ חניתה וגדל בכפר ורדים, אחרי השירות הסדיר התגורר במשך כמה שנים בקיבוץ עין גדי. בשירותו הצבאי היה לוחם ביחידה וגם במילואים עד גיל השחרור ואז עבר לגיבושים ליחידה.לאחר טבח 7 באוקטובר התנדב בחזרה לפעילות מבצעית. ביישוב שבו גרה משפחת איש-שלום, נס הרים שבהרי ירושלים, אמרו כי "תום וכרמית בחרו לגור כאן. היה להם חשוב לגור ביישוב מעורב, דתי-חילוני, כמסר של חיבור ואחדות. הוא היה חבר אמיתי, שתמיד שמח להושיט יד ולעזור, לתת ולתרום. הכול עם חיוך, טוב לב והמון שמחת חיים. תום אהב את הים, לצלול, לשוט ולחתור בקיאק, אהב לטייל ברחבי ארץ ישראל". מפקד היחידה ספד לו - תומיש הלילה קצת אחרי חצות, זינקת עם הצוות שלך לחילוץ של פצוע ירי מחטיבה ,84 דחוף לפינוי , מרצועת עזה. היית בדרך למשימה שעשית עשרות פעמים בעבר, מהמשימה הזאת, לא שבת. נפלת יחד עם חברך לצוות אלוש זכרונו לברכה. תום, לפני כמעט עשרים שנה התגייסת ליחידה .669 שירתנו כלוחמים בסדיר באותן שנים בהן זכיתי להכירך. כבר במסלול ההכשרה התבלטת כאיש משימה מהמעלה הראשונה. לוחם רציני, יסודי שיורד לפרטים ותמיד משרה ביטחון על חבריו לצוות והמפקדים. מי שהכיר אותך ידע- שעל תום- תמיד אפשר לסמוך. היית איש שיחה, מעמיק ודעתן, שמאמין בדרכו, ואיש מעשה, שפה וליבו שווים. ותום, כמו תום , תמיד בדרכך האנושית והמיוחדת בטוב הלב, בנדיבות, תמיד רוצה לעוור - ותמיד עד הסוף, ובלי להחסיר פרטים. בעשרים שנות שירותך ביחידה ביצעת עשרות משימות- השתתפת במבצעים רבים ביניהם: "עופרת יצוקה", "עמוד ענן " ו"צוק איתן " והצלת חיים של עשרות לוחמים ואזרחים. גם במלחמה הזו, הארוכה והקשה, לא הסכמת לשבת על הגדר. על-אף שכבר לא היית כשיר ומילאת תפקידי הדרכה, התעקשת לחזור ללב המשימה המבצעית. התעקשת, וכהרגלך השלמת את המשימה. תומיש, אתה דוגמה ומופת לכולם. אתה חלק מדור של גיבורים שלא היו מוכנים לעמוד מנגד, התגייסת להגן על עם ישראל ומדינת ישראל באחת משעותיה הקשות ביותר. אני מצדיע לך ולמחזור ל״ד, על כך. אנו אנשי היחידה, נמשיך במשימה שהתחלת, נילחם ונציל חיים ככל שנידרש. ממשות ואת תוך דבקות במשימה, ובאמונה בצדקת הדרך שאפיינה אותך, יחד עם אחינו ואחיותינו מטייסת ,123 נמשיך לזנק למשימה הנעלה מכל. משפחת איש-שלום בת הזוג כרמית, הילדים יותם, גאיה ומיה, האם טל, והאח ניר. נציין ונזכור במעמד זה כי לפני כשנה נפטר אביו של תום, שי זכרונו לברכה. בשמי ובשם מפקדי היחידה וחייליה, אני מבקש להשתתף בצערכם העמוק. מעתה החיבור בינינו הוא נצחי, נעמוד לצדכם וננצור יחד את זכרו ואת מורשתו של תום. תום, קיימת בדרכך ובמעשיך את הפסוק מתהילים "בצרה קראת ואחלצך". הפרידה שלנו קשה וכואבת, אתה תחסר לנו מאוד. אני מצדיע לך בפעם האחרונה, נוח על משכבך בשלום, לוחם גיבור. חברו אמנון בהט, מספר - הערב נפרדנו מחברינו ושכננו האהוב תום איש שלום ז"ל בלוויה עצובה מאד בנס הרים. בשבוע שעבר פגשתי את תום ברחוב והוא סיפר לי כבדרך אגב שהוא חזר לאחרונה לכשירות מבצעית כלוחם ב669 ושמדי פעם הוא תופס כוננויות. הוא סיפר שהעומס על היחידה הסדירה ולוחמי המילואים הצעירים נהיה כבד מנשוא והיחידה נאלצת להיעזר גם באנשים בני 38 כמוהו. ככה, באמצע החיים, איש משפחה שכבר מזמן השירות בצבא הפך לזיכרון נעים עבורו ובטח שלא מרכז חייו עוזב הכל ומתמסר למילואים וברגע ארור אחד לצערנו גם מאבד את חייו לעד, בתאונה לילית אחת ברצועת עזה. עכשיו נותרו רק זכרונות ומשפחה נפלאה שנשארה בלי אבא. אני יושב ונזכר ברגעים, מתי הכרנו, מה עשינו ביחד, מה לא. הקמפינג שנה אחרי שנה ביחד בסוף אוגוסט בצפון אצל חמזי על הדשא, בשבועיים האלה האחרונים, כשעוד אפשר היה לטייל בצפון. חוזרים מהטיול היומי ומתארגנים לארוחת ערב, מונשר תמיד מדליק את הגחלים ואנחנו לידו שותים עראק או בירה. תום פעלתן מאין כמוהו, מתפעל את האוהל או משקיע זמן עם הילדים, אני מקסימום מפצח גרעיני אבטיח, שגרה ברוכה של קמפינג קיץ והרבה שיחות אל תוך הלילה. יש גם מסורת שעוד תמשיך של ארוחות מפסקות בימי כיפור בפורום חילוני מינורי מאד וותיק, כאלה שזולגות גם לתוך הצום לפעמים.. אח"כ אין סוף שיחות וגיחות למחסן שלי עם 'אתה יכול לקדוח לי בפלאח/ לרתך לי את זה/ לכופף לי את זה / ליישר לי את זה, ועוד. מקווה שלא אכזבתי ועמדתי בציפיות.. משפחת איש שלום הייתה חוזרת בכל שנה לאחד החופים בכנרת בו היה עמוד עץ שבלט מהמים. תום מדד את הקוטר והגובה והחליט לעשות מקפצה וסולם שיתלבשו על עמוד העץ הזה וממנה אפשר יהיה לקפוץ למים. הוא ביקש שאעזור לו לתכנן ולרתך פתרון חביקה לעמוד ההוא, כזה הוא היה- קפדן, חרוץ ומתוכנן. אלה היו ימים ולילות של כיף ויופי אינסופי והמון ביחד, איזה מזל שעשינו את הטיול הזה, את הזיכרונות אף אחד לא יוכל לקחת לנו. תום היה אבא נפלא ומשקיען לשלושת ילדיו יותם, גאיה ומיה ובעל אוהב בטירוף לכרמית הנהדרת. חברו לצוות יאיר אושרוב ספד: תום, זו סגירת המעגל הכי נוראית שאפשר לדמיין. לפני שבע עשרה שנים עמדתי מולכם והקראתי בשם הצוות את ברכת החתונה. איזה מין בן אדם מתחתן בגיל עשרים, כשהוא עוד בצבא , כשהוא עוד נער. אדם בוגר, מבוסס, שיודע מה שהוא רוצה ושיש לו את האומץ והיכולת גם להשיג את זה. בזמן שאנשים אחרים עוד לא התחילו לחפש את עצמם , תום כבר מצא. בהתאם לכך תום גם נהיה אבא מהר יותר מכולם, ובאמת איזה מן בן אדם מסוגל להיות אבא בגיל כזה צעיר, אבל זה קטן על תום. הוא ידע מה הוא רוצה, והיה לו את האומץ והכוח להשיג את זה. רוב האבות הם אבות טובים בסופו של דבר, זה לוקח כמה שנים ולומדים את התפקיד. אבל תום היה אבא טוב כבר מהרגע הראשון. קשוב, מודע , סקרן, יסודי, אכפתי, מלא בתשומת לב, חרוץ, כמה חרוץ היית בלי לעשות מזה סיפור, ובעיקר בעיקר אוהב ואחראי. בגיל שלאחרים יש את הפריווילגיה לבנות ולבחור לעצמם קריירה אתה עברת לעין גדי ועבדת במפעל של הקיבוץ. בלי להתלונן, ובלי להתמסכן. זה מה שהמשפחה שלך היתה צריכה באותו זמן, וזה מה שעשית, מתוך אהבה ואחריות. כשהיתה הזדמנות, מכל המקומות בעולם החלטת להקים עסק דווקא בממפיס. אני לא יודע מה בדיוק הפך את העסק שלך לכל כך מצליח, אולי זו היכולת להתחבר למגוון האנשים, מהמשקיע לאינסטלטור, אולי זה האופן היסודי שבו עשית דברים, מניהול הכסף ועד תיקון הנזילה, אולי זו היכולת לנהל ולהוביל, ואולי בכלל יש לך יכולת נדירה להעריך שווי של בנייני מגורים בממפיס, אני לא באמת יודע. אבל דבר אחד אני כן יודע. עם האהבה והאחריות שיש לך כלפי המשפחה שלך, הצלחה היתה האופציה היחידה. דאגת להם באופן אין סופי בשיחות עם הבנות , בעל האשים משפחתיים, בקבוצות הכדורגל שכל שנה מצאת ליותם ובעסק שהקמת עבורם בממפיס. ביום חמישי האחרון דיברנו בוואטסאפ, שאלתי אם אתה מגיע לים למפגש של הצוות, באיזה שמונה הודעות הסברת איך רצית ולא הסתדר ולא שחררו אותך, ואני לא אלאה אתכם, אבל המשפט האחרון שכתבת לי באותה שיחה ובחיים בכלל הוא "בטוח שגם אני יכולתי לעשות יותר". איזה מן בן אדם עושה מילואים בגיל 37? בן אדם מבוסס, שלם, חרוץ, שלא מתלונן ולא מתמסכן, בן אדם שתמיד בטוח שהוא יכול לעשות יותר עבור הסביבה שלו. תום, אני רוצה להתנצל. בחברות של עשרים שנים יש רגעים טובים יותר ופחות. היית בוגר מאיתנו ומבוסס מאיתנו ולא תמיד ידענו איך לאכול את זה, אבל היום אנחנו מלאים הערכה, אהבה ולצערנו גם געגוע. כרמית, יותם, מיה וגאיה, אי אפשר לתאר את החלל שנפער בחיים שלכם. ברוחו של תום, המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לקחת אחריות ולהבטיח לעזור בכל מה שצריך, באמת בכל מה שצריך. בחברות, הצוות