דניאל בן 37 בנופלו, בן של סיגל ויעקוב,אח לרוני, בעל לקים ואבא לטומי ) 5( וניקי )1.5(. נולד בצפון העיר תל אביב וכשהתבגר גר במרכזה. אהב מאוד את הים וגלש עד יומו האחרון, גם על חשבון ימי לימודים בתיכון אליאנס בו למד. למד בבינתחומי מינהל עסקים, וגר בפורטוגל במסגרת חילופי סטודנטים. אחרי הצבא, חוץ מטיול ארוך, גם גר ועבד בקנדה מספר חודשים. בשנים האחרונות דניאל עבד בתחום ההייטק, שם עסק בפיתוח עסקי. האנרגיה החמה והמחבקת שלו הקנתה לו את הכינוי "ידי הדבש" – על שום החיבוקים העוטפים שהיה מחלק לכל מי שפגש, כמו דוב שמחפש דבש. כונה גם "ההמום" מכיוון שמרוב בילויים, חברים ומחשבות, לא תמיד היה ישן טוב, וכשהיו קוראים לו, היה המום כאילו זה עתה העירו אותו. על אף שהיה תל אביבי, לא חשש לצאת מהעיר לטבע ולעולם ולתהחבר עם כל אדם ו מכל סוג. מפקד היחידה ספד לו: אלוש, לפעמים קשה לדעת מה קדם למה - האם מגיעים ליחידה אנשים מסוימים, או שהיחידה הופכת אותם לכאלה! במקרה שלך, אתה מהאנשים שהגיעו ליחידה והופכים אותה למה שהיא: לוחם, מפקד, בן זוג, אבא ואדם - מקצוען, ערכי וצנוע שלמרות כל מעלותיך תמיד עם חיוך מבויש וענו. אלוש, כמעט עשרים שנה מהיום שהתחלת את דרכך ביחידה, חינכת דורות של לוחמים והצלת עשרות אנשים. בשנים האחרונות המשכת לשרת בהדרכה ומיד עם פרוץ המלחמה התייצבת ביחידה מוכן לכל משימה עם אנרגיה של נער בן 18 שמוכן לעשות הכל כדי לקחת חלק במשימה להצלת חיים. לפני מספר חודשים, עם התארכות המלחמה וריבוי המשימות, התחלנו להחזיר צוותים שיצאו מכשירות לפעילות מבצעית. דווקא בזמן הזה, כשעומס המלחמה מוטל על כתפיהם של אנשי המילואים, הגעת לאימון עם חיוך ואמרת שלרגע הזה חיכית. אירועי השבת השחורה, והמלחמה הארוכה בעקבותיה, לא הותירו אותך אדיש. התעקשת יחד עם הצוות שלך, מחזור ל "ד לחזור לכשירות מבצעית מלאה. לצערי שילמנו את המחיר הקשה ביותר. אלוש, אמרת לי שאתה מוכן, ואין לי ספק שהיית מוכן. נפלת יחד עם חברך לצוות תום זכרונו לברכה. מאז ועד היום ביצעתם שניכם עשרות משימות. מהמשימה האחרונה בעזה - לא שבתם. יצאתם להציל חיים ואיבדתם את חייכם. אני גאה על הזכות שהייתה לי לפקד על לוחם ומפקד כמוך. תודה לך על הובלת המשימה. אתה חלק מדור של גיבורים שלא היו מוכנים לעמוד מנגד, והתגייסו להגן על עם ישראל ומדינת ישראל באחת משעותיה הקשות ביותר. אנו אנשי היחידה, נמשיך במשימה שהתחלת, נמשיך לעשות זאת כמשפחה מלוכדת ומסורה שמבינה את המוטל על כתפיה. אני יודע שזה מה שאתה מצפה מאתנו, ואנחנו - לא נאכזב. נעשה זאת יחד עם אחינו ואחיותינו מטייסת ,123 נמשיך לזנק למשימה הנעלה מכל. משפחת אלוש היקרה- קים, הילדים טומי וניקי, ההורים סיגל ויעקב, והאחות רוני בשמי ובשם מפקדי היחידה וחייליה, אנו משתתפים בצערכם העמוק. אלוש לא הרגיש גיבור, הוא פשוט חי לפי מה שהאמין וחונך אליו. אין זה מובן מאליו, זו בחירה, והיא קשה. בחייו וברגעיו האחרונים- היה גיבור. אלוש, הפרידה שלנו קשה וכואבת, אתה תחסר לנו מאוד. אני מצדיע לך בפעם האחרונה, נוח על משכבך בשלום, אוהב אותך וכבר מתגעגע. אשתו קימי ספדה לו: היי קוק. חתיכת מעמד סידרת לי פה. לא יכלת להיות אהוב על ידי עוד קצת אנשים?! באמת נשאר פה קצת מקום מאחור. האמת שאחרי החתונה שלנו קצת הצטערתי שלא כתבתי משהו והקראתי מתחת לחופה. והנה אני פה היום עומדת מול ארונך אחרי פרידה אחרונה בשורה, בהלם שאלה הנסיבות שאני מקריאה לך מכתב אהבה. רציתי לכתוב כבר אז משהו שיתאר את האהבה הזו שלנו. את איך שהכרנו, איך שאתה אובייסלי התאהבת בשניות ולי לקח קצת זמן... את איך שיצא שאני תפסתי את הבחור הכי אבל הכי נחשק בתל אביב בלי שידעתי שחיפשתי. את איך שבנות היו מתעלפות ממך בטיולים שלנו בשדרה ואתה היית מחייך בנימוס וממשיך הלאה. את החתונות של הצוות שהכרחת אותי לבוא לכל אחת ואחת וללחוץ את ידיהם של כלללל החברים בזמן שאתה אומר להם בגאווה זאת קימי. תמיד ניסיתי להבין מה לעזאזל מצאת בי כשבידייך ההיצע הכי גדול בעולם. וגם כשלא מצאתי את התשובה המדויקת ידעתי שאתה אוהב אותי אהבה עצומה. פשוט ככה. התאהבות חזקה וברורה. ידעת לא לוותר עליי בהתח לה, באמצע ולקראת הסוף. נלחמת עליי כשהיה קשה, והיה קשה קוקשלי אבל ידענו תמיד בלב שאנחנו נזדקן יחד. תכננו טיולים מסביב לעולם, שלחנו שמונת אלפים רילס בכל שעות היום על חיים בטבע וגידול ילדים, חלמנו לחיות קרוב לים, אתה תגלוש אני ארוץ ונגדל ילדים הכי טבעי שאפשר. תמיד כששאלו אותנו איך הכרנו היו 2 גרסאות. אתה סיפרת שהתחלת איתי במסנג׳ר אי שם ב.2015 הצעת לבוא לרוץ איתי. ידעת על איזו נקודה ללחוץ. אני כמובן לא התייחסתי. שנים אחרי זה כשאתה למדת בפורטוגל אני נרשמתי למרתון ליסבון ושם נפגשנו. ברדה אמר מילים גורליות: דברי עם אלוש הוא יסדר אותך שם. רצית לצאת איתי באחד הערבים וקיבלת סירוב כי מי בכלל חשב על סושי ויין כשיש מרתון על הראש. עשית את המעשה הנכון והצטרפת לעשרה הקילומטרים האחרונים והשאר - היסטוריה. יש עוד ככ הרבה סיפורים לספר קוקשלי, הרים של חוויות ובעיקר פיסות קטנות של אלוש שהן כ"כ אתה. אם היית פה עכשיו למשל, היית בדוק אומר לי לכתוב את ההספד הזה בצ׳ט. היית אומר לי שלחי לי את הכל אני אטפל. אם היית פה עכשיו למשל, היית יורד על הרים של קינדר בלי לשים לב רק כדי להרגיע את הפניקה. אם היית פה והיו מקפיצים את הצוות היית קופץ כמו בסרטון ההוא בפייסבוק שאתה מתעורר המום ומחפש מה קרה. אם היית פה, היית דואג לארח ולדאוג לכולםםםםםם. אבל באמת שהפיצ׳ר הכי חזק שלך הוא היכולת לכבוש את הקהל, להתייחס לכולם באצילות מהפנטת, לחייך חיוך ששייך רק לאלוש עם עיניים טובות והמומות וכמובן עם ידי הדבש. אין בן אדם שלא אהב אותך. אין בן אדם שלא אמר לעצמו, אלוש הזה מלח הארץ ומלך הארץ ומלאך בדמות אדם. אין בן אדם שלא התאהב בשילוב המיוחד הזה של דוב חזק ורך. כמה היה לך חשוב שלכולם יהיה נעים וט וב. כמה היה לך חשוב לא לאכזב חברים, כמה תמיד רצית שאבוא איתך לכל ארוע שהיה כדי להסתובב איתי בחיקך. ואני לא תמיד הבנתי מה הלחץ, הברזתי לחלק כי הייתי עייפה. אז קודם סליחה לכל מי שפה שחשב שאני אגיע והתבדה. ושנית כל סליחה קוק שלי אהובי. סליחה שלא קפצתי על כל הזדמנות ללכת איתך לארוע או מסיבה. סליחה שלא יזמתי יותר חיבוקים ויותר נשיקות ויותר קרבה. סליחה שלקח לי זמן להחזיר את הזוגיות שלנו אחרי הילדים, סליחה שלא התקשרתי לבייביסיטר בערבים. סליחה שלא השקעתי יותר בלהיות שם בשבילך. בלהבין לעומק מה עובר עליך. סליחה שלא התעכבתי עוד קצת עם החיבוק מאחור כשאתה על המחשב מנסה להכניס עוד קצת עבודה. סליחה על הסרטים שעשיתי כשרציתי שתחזור מוקדם. כמה רציתי אותך שם איתי כולנו יחד כמשפחה. אני אצטרך לעבוד לא מעט על כל החרטה והאשמה אבל בעיקר אני אחשוב עם עצמי איך העולם לקח את הבן אדם הכי טוב שאני מכירה. אני בטוחה שכל מי שפה חושב לעצמו, זה בלתי נתפס. זה פשוט לא אמיתי. איך בוחרים את הטובים ביותר ולוקחים אותם למעלה. איך החיים נעצרים כל כך מוקדם לבן אדם שמושך אליו ככ הרבה אהבה. ואיך ממשיכים מכאן אהוב ליבי? תסביר לי בבקשה. איך מגדלים ילדים שבקושי הספיקו לחוות אותך. איך עוברים בחדרים בבית בלי להתרסק מגעגוע?! איך נושמים יום יום בלי הנוכחות שלך? אתה היית החצי הטוב. החצי המשודרג. אתה השווית והעלית אותי. אני חשבתי שלי יש הרבה חברים אבל הנה תראה אותך אתה היית האור והלב והנשמה הכי הכי יפה. אני חושבת שאני לא אשכח את הרגע שבישרתי לטומי את הבשורה. המשפט שהוא פרוטוקול שהוא דקלום אדיש של הדבר הכי נורא: אבא במלחמה, הוא מת, הוא לא יחזור. זה עצוב נורא. כמה יש לי להגיד על המשפט הזה... צ׳ט תעשה לזה שכתוב בבקשה. וטומי שרק התעורר הסתכל עליי ואמר: אז מי יהיה איתי? מה נהיה רק אנחנו? מי ישחק איתי? ואמא, אומרים בכלל נפטר! הבוקר הוא דיבר עם אלוהים למרות שהדגיש שהוא לא דתי ואמר לו, אה אבא בשמיים כמו אלוהים כי הוא חז ק כמו אלוהים. הוא מצא דובי בגודל בינוני ואמר לכולנו: מי שמתגעגע יכול לחבק ואמר: בואו כולם. אחר כך החליף בדובי ענק והכתיר אותו כבובה מחליפה. נשים לו בוקסר של אבא ואפילו כובע! ואני וביבי ואנוק מרוסקות על הרצפה. וניקו שהחיבור ביניכם היה מיידי, אלוש קטן שיגדל ויהיה אתה, בוכה כל שעה אבא אבא. איך הוא חיכה לטיולי הבוקר שלכם... ואיך הוא יגדל ויספר שאבא נפטר כשהיה רק בן שנה. מזלך שלא הספקנו להביא את הבת שתמיד רצית כי אז בכלל הייתה פה מהומה... אלושית קטנה שתמיד רצית שתקרא לך אבא. והבנים, יהיו עטופים, יש פה מעגלים על מעגלים של משפחה. ואני אמשיך להשוויץ שהיה לי את הגבר הכי שווה במדינה. והדבר האחרון קוק שלי היקר, אני מבטיחה לך להגשים את מה שהיה לך חשוב ככ, לשמור קודם כל על אחותך. רוני אהובה, הגורל נחרץ ואת עכשיו דודה במשרה מלאה. כמה דניאל אהב אותך זה פשוט לא ניתן להבנה. את היית סיסטר על מלא בכל מובן המילה. כזו שהוא לא יודע מה לעשות קודם איתה: להתגאות, להשוויץ ולהגן עליה - הכל במכה. מילה אחת של מישהו לא במקום והוא שולח שליחים לטיפול. אהבה כזו בין אחים זו אהבה נדירה. הוא היה רוצה שתלכי אחרי הלב. למרות שהיה לו לפעמים קשה להבין איך את לא עולה על המסלול של תואר ועבודה, בתוך תוכו הוא ידע שאת עושה בדיוק את מה שאת צריכה. הוא התגאה ככ באחותו הקטנה. והורים, הוא אהב להגיד הורים, זה כבש אותי בהתחלה. קיבלתם וגידלתם בן שהוא מתנה. עזבי את הלוק ההורס שכבש כל בחורה במדינה, גידלתם ג׳נטלמן מן שורה. כמה הוא היה מחובר אליכם כמה הוא העריץ אותכם וכמה הוא דאג לכם, הוא ראה כל מאמץ שעשיתם ואהב אתכם אהבה אמיתית וטהורה. סיגל ויעקב אנחנו בדבר הזה יחד ואנחנו נעבור את זה כמשפחה. הוא היה רוצה לראות את כולנו שמחים ומחייכים וזה מה שיקרה. וכמובן יש את סבא צביקה ואת סבתא מאמא ואת ממה וסבא רוני ואת כל הדודים והדודות והבני דודים שהוא ככ ככ אהב. שבט אלוש ומשפחת בן צבי, אתם משפחה מדהימה ותדעו שאנחנו איתכם, אני ושני האלושים הקטנים טומי וניקו מעכשיו ועד תמיד ונגשים את מה שדניאל תמיד רצה. ולמשפחה שלי, פשוט תודה. תודה שאתם איתי בעליות במורדות בחתונה ובהספד דואגים שלא אשבר ותומכים תמיכה חזקה. ולברדה שהגיע הבוקר ואיבד חבר שהוא אח, כמו גם כל החברים מהבית, חיבוק חזק איזה אסון ואיזו אבידה. ולחברים מהגן, מהשכונה מהעבודה, וכל המעגלים המטורפים שהיו לאלוש - אתם הייתם ונותרתם משפחה. וליחידה, ,669 מה אני אגיד לכם... אני כואבת את האובדן הזה ועדיין לא מאמינה ורק חושבת עליכם ועל הצער הגדול בעיניכם וליבכם ובוכה יחד איתכם כי אני יודעת שהוא, כיאה לאלוש, סיים את חייו, בגאווה ענקית של חתול אמיתי, בזמן חילוץ וסיוע לאחר, עם חיוך על פניו - אני מקווה, ובהצדעה: ״שלום בקשה״. שחר ינאי, חברו לצוות ספד לו: דניאל, או אלוש כמו שכולנו קראנו לך. לפני כמה חודשים הייתי בביקור בארץ וקבעתי איתך לארוחת ערב. להצליח באמת לשבת עם אלוש זה הישג מטורף. כולם רוצים להיות בסביבתו של אלוש ולקחת חלק ממנו, והוא רוצה לתת לכולם, וככה יוצא שאלוש בד"כ באובר בוקינג. גם באותה פעם הנחתי שהוא יבטל כי בטח כבר יהיה לו אירוע אחר, אבל דווקא זכיתי. ישבנו אחד על אחד, אכלנו דגים בברבוניה )אותה מסעדה שהכרת לנו את קימי לראשונה כי בעצם עשית דאבל בוקינג לדייט שלך עם החברה ועם הצוות( ופשוט דיברנו על החיים. כבר אז זה הרגיש לי מיוחד לקבל אותו ככה לערב שלם אבל פתאום עכשיו זה מקבל משמעות מצמררת, כאילו שהוא דאג להיפרד ולתת לי זמן איכות אחרון, לפזר את החיוביות התמידית שלו ופשוט לגרום לי להרגיש טוב. אומרים שאלוהים לוקח את ההכי טובים. תמיד חשבתי שזו קלישאה. משהו שאומרים בלויות. אבל לאלוש באמת לא היה שמץ של רוע, כל כולו טוב. בלי טיפה של אנוכיות. החבר הכי טוב שתמיד יעזור ותמיד יהיה שם ויעשה את הכל עם חיוך ובנונשלנטיות בלתי נתפסת. האבא הכי טוב והכי מלא אהבה שזה פשוט נראה כל כך טבעי וקל עבורו. הבחור שכולם פשוט נופלים בקסמיו בלי שהוא אפילו מבין ותמיד מופתע מכך במבט ההמום והחיוך השובה. תמיד הייתי גאה להגיד שאני חבר של אלוש. אלוש היה מותג. מישהו שלא רצה להיות באור הזרקורים אבל פשוט נועד להיות שם. הייתה הילה סביבו ואנשים רצו להיות איתו ולידו. היו לו את כל הנתונים להיות להיות הדוש התל אביבי. חתיך, גבוה, גולש, בן אדם עם קסם אישי שמרגע שהוא נכנס לחדר מדביק את כל המבטים של הנוכחים אליו... אבל אלוש אף פעם לא השתמש בנתונים האלה לרעה, להפך. הוא תמיד ניסה לפזר מהקסם שלו על האנשים סביבו. כשהוא חייך, הוא לא רצה שאנשים יתרשמו ממנו, הוא רק רצה שאנשים יחייכו איתו. עומדים פה מאות אנשים שזכו לקבל את החיבוק האלושי החם. אלוש נתן את החיבוק הזה כמעט לכל אחד, כאילו מבין שיש לו כוחות על ונותן לכל אחד שהוא יכול להנות מהחום שלו. נתן לכל אחד להרגיש מיוחד. אלוש, אח יקר, החיבוק שלך חסר לנו מאוד. בטירונות המפקד צוות שלנו היה תמיד אומר: ”ומה תגיד לאמא של אלוש?“ כדי להזהיר אותנו שאם חס וחלילה נעשה תקלת בטיחות עם הנשק, ואלוש ייפגע, נצטרך להסביר לה מה קרה. היום המשפט הזה מקבל משמעות שונה לגמרי. אני עומד פה ושואל ומה אגיד לאמא של אלוש? ומה אגיד לילדים שלו? לאשתו? לאחותו? ולכם? אז אני אגיד לאמא של אלוש שהיא גידלה בן למופת, שהוא אבא אוהב, בעל מסור והחבר הכי טוב. ואני גם אגיד לך סיגל, וליעקב, ולקימי ולטומי וניקי, שכמו שאלוש היה כאן בשבילנו תמיד, אנחנו כאן בשבילכם. אנחנו נמשיך להגיד ולספר את כל הסיפורים ולזכור את כל הזכרונות, ונמשיך ונהיה כולנו אתכם לתמיד. אוהבים ומחבקים הצוות חבר מתן חכימי ספד לו: אתמול בזמן שישבנו אצל קים חשבתי לעצמי מי זה דניאל עבורי חשבתי שההגדרה ״החבר הכי טוב שלי״ שעלתה לי בטבעיות היא בעייתית כי איך מודדים חבר הכי טוב ועל פי מה? בטח יש הרבה אנשים שחושבים שדניאל היה החבר הכי טוב שלהם וכנראה שכולם צודקים הרי על מה נמדד חבר הכי טוב ? מעבר לזה שהוא גורם לך להרגיש ולדעת שאכפת לו, שהוא רואה אותך, שהוא פה בשבילך, שהוא לא שופט אותך, הוא מפרגן, אוהב, אכפתי ושהוא אותו הדבר גם עבורך ואולי זה בכלל זה שאתה מסכל עליו ורואה את עצמך כיותר טוב כשאתה יודע שיש לך חבר כמותו האדם הזה לא היה מוכן להשאיר אף אחד לבד כמו שהוא מזמין כל שישי ליעקב וסיגל הביתה גם כשהוא יודע שיש לך תכניות עם ההורים שלך כי למה שלא תבוא? בעיניים שלו אתה משפחה ואתה צריך להיות שם זה אפילו מפתיע אותו כל שישי מחדש כשאתה אומר לו שאתה לא יכול לבוא, כי קבעת עם ההורים שלך ואני בו זמנית מרגיש לא נעים שאני מסרב בנימוס אז מכיוון שסיכמנו שאני לא יכול לקרוא לו ״החבר הכי טוב שלי״ אם היו שואלים אותי מי הוא דניאל אלוש עבורי כנראה שהייתי אומר החבר הראשון שלי הוא לא הילד הראשון שהיה בחיים שלי הוא פשוט הראשון שנשאר הראשון שהערצתי והראשון שקינאתי בו הראשון שרבתי איתו, הראשון שאהבתי אמא שלי הזכירה לי אתמול שהיינו דבוקים אחד לשני במשך שנים אולי בגלל זה קיבלתי מאות הודעות מאנשים מאז אתמול מעל שלושים שנה של חברות חברות שמלאה בפרגון, חום ואהבה, יכולת לשתוק יחד, לילות באוהלים )למרות שהוא מתפרס לרוחב כאילו הוא לבד( לצחוק עד שאין אוויר, לבכות כשכואב, לטייל בארץ וגם בעולם, ללכת מכות ולנצל כל הזמנות להתחבק ולשים יד אחד על השני בכל רגע פנוי חברּות שהיא כמו משפחה, כי אתה מכיר את אמא )סיגל( ואבא )יעקב(, את דודה טרי וסבתא ממה, את האחות רוני, השמות של כל מי שהיה איתו בצוות )קסטרו, בלוקטה, תוץ׳, מנחם, בניטו, צ׳חר השועל, וכמובן את קימי טומי וניקו חברות כזו שלא צריך לדבר כל שבוע כדי לדעת שלא משנה מה אתם שם אחד בשביל השני חבר כזה שיכול להתקשר - ובאמצע לצאת מריכוז ולא להקשיב יותר אבל אתה מכיר אותו כל כך טוב שאתה מבין בדיוק מה קורה ואתה פשוט שמח שיש לך אותו התפקיד כלוחם ביחידת 669 ישב עליו כמו כפפה למרות שלוחם היא לא ההגדרה הנכונה דניאל לא היה אדם של קונפליקטים הוא נמנע מהם תמיד חיפש את הטוב תמיד חיפש לפתור דברים בנעימים הוא היה בדיוק האיש הזה שמגיח מהמסוק כמו מלאך שהגיע לפה כדי להציל, להושיע, לאהוב, לעזור - וכולם ידעו את זה עליו לכל אדם שמגיע לפה יש מטרה, שליחות לא כולם מממשים אותה דניאל ללא ספק מימש אותה אז אני יודע טוב מאוד מה קורה עכשיו זה סה״כ הגוף שלך, הנשמה נשארת היא באה לעולם הזה ל37 שנה להעביר אותנו שיעור בחמלה, בנתינה, בקבלה, בענווה, בגדולה, באצילות ובאהבת אין סוף ובסוף שיעור אחרון שאף אחד לא ציפה לו בפרידה ועם ההבנה שזה מה שהנשמה בחרה זה עדיין כל כך כואב והגעגוע רק מתחזק אוהב אותך כל כך אח יקר תודה על הזכות לקרוא לאל דמות אדם החבר הראשון שלי החבר אביב כרמי ספד לו: דניאל, חתחתול, אלוש, 76 איך נסכם שלושים שנה של חברות? מאז אתמול בבוקר החיים רצים לי בראש כמו סרט בראש על אין סוף חוויות, אי שם מהמגרש כדורגל של בית ספר ניצנים שניסית לתת לי בעיטת ותפסתי לך את הרגל, כבר אז הייתה אמיץ! לנסיעות עם הגלשן על האופניים אחרי בית ספר לחוף תל ברוך, אחרי שהפכנו גם להיות שכנים, ללילות שעברנו אצלך במרפסת מפוצצים את המנורות רחוב עם הרובה אוויר שיעקב קנה לך. לנסיעות עם יעקב ברכב לנסיעות ברכב בלי יעקב, לאין סוף טיולים 4 האופנועים כי אם אפשר למה לא לעשות קצת רעש. אבל אז הגיע הרגע מכונן הראשון שלנו צו ראשון, וכבר אז קיבלנו החלטה שלא משנה מה, אנחנו הולכים לשרת ביחידה מובחרת. התחלנו להתאמן, נרשמנו ליובל עילם, ריצות בדיונה עם שק חול, יום סיירות, בדוק בוחרים ,76 גיבוש מטכל, אני לא אשכח את הרגע שמתוך 500 איש איכשהו נבחרנו להיות באותה קבוצה בגיבוש נפתחו לי עיניים, רק כדי לגלות חמש דק אחרי איזה צהוב אתה שברגע שהמדריך שאל אם מישהו פה מכיר אחד את השני, בלי להסס הרמת את היד ואמרת שאנחנו שכנים, שכנים! משם המשכנו ביחד לגיבוש 669 ומאז כמו שאומרים הכל היסטוריה. אני זוכר שאמרתי לך, למה אתה צריך להיות גם לוחם וגם מחלץ, למה זה טוב בוא נהיה רק לוחמים. ואז שנה וקצת קדימה איזה בוקר אחד במהלך קיץ 2006 מצאתי את עצמי יושב בזולה של המפלגה עם קפה, פותח את העיתון )כן אז עוד עשו את זה( וראו את הפרצוף היפה שלך על השער הראשי של ידיעות מפנה פצועים מלבנון, נמדתי על השולחן בפלגה הרמתי את העיתון וצעקתי לכולם תראו זה חבר שלי אלוש הוא נלחם בלבנון בזמן שאנחנו מאוננים פה ב בסיס. אחרי הצבא היו עוד טיולים, עוד גלים ועוד נסיעות על האופנוע עד שיום אחד פגשת את קימי, וראיתי איך לאט לאט אתה הופך מילד יפה טוהר שלא משנה לאן הגיע כולן סובבו את הראש, לגבר, הצעת נישואין, מסיבת רווקים בלתי נשכחת בסיני )תודה מתן(, חתונה, עבודה, ילדים ועוד מילוא ים, ואין סוף של שיחות פאלוורה על ,76 ,51 ש,13 ,212 ,217 אני חושב שלפחות עכשיו בפורום המכובד הזה אפשר כבר להסכים מי היחידה הכי טובה לא? ואיכשהו הכל מתכנס לי בראש לשיחת שגרתית אחת ביום שלישי בבוקר שבוא סגרנו קצוות אחרונים לפני הטיול רווקים שלי לפורטוגל בשבוע הבא, בדיוק קפצתי אליך הביתה לקחת את הגלשן ובדרך האלושית שלך שאלת אותי אם צריך עוד לארגן משהו לטיול או שאני צריך עזרה? ובדרך האופיינית לי, היייתי קצר וציני בקשתי ממך רגע דבר אחד. שבבקשה תפסיק לשלוח עוד תמונות וואסח שלך מהמסוק, הודעה לי שזה לא יקרה והשיחה הסתיימה. אז אגיד לך עכשיו מה שהייתי צריך להגיד אז, אח שלי אני אוהב אותך, היה לי הכבוד לקרוא לעצמי חבר של דניאל אלוש, ולראות אותך הופך לאבא מסור. אבטיח לך דבר קטן אחרון, על הגלשן שלך אף אחד לא יגלוש, אני אשמור עליו מכל משמר עד שטומי או ניקו י היו גדולים יותר ואוכל לקחת אותם לים "באישור" כמובן, ולספר להם איזה אבא גבר היה להם, אוהב אותך אחי