בן 27 בנופלו, בנם של יהודה ורקפת, אח לדור ובעלה של זיו. גדל והתחנך בקיבוץ איילת השחר, לפני כשנה נישא לזיו והשניים התגוררו בבאר שבע. מספר חודשים לאחר נפילתו, זיו ילדה בן בכור לשניים. עידו התגייס בנובמבר 2014, ליחידה 669. לאחר סיום המסלול, יצא לקורס קצינים ומשם המשיך לתפקיד בחטיבת גולני. שירת שם בתור מ"מ וסמ"פ. לאחר סיום התפקידים בגולני, חזר ל-669 ושירת בתפקיד של סגן קצין אגם, קיבל הצטיינות וקוצרה דרגתו כאות ערכה. עידו החליט להמשיך את דרכו בצבא ויצא לקורס מ"פ. משם המשיך לתפקיד מפל"ג אימונים של 669 ושלדג בטירונות יחידה. בהמשך, עבר לשלדג להיות תחת תפקיד סמפל"ג יואב, מתוך שאיפה למלא בהמשך תפקיד מבצעי ביחידה שלדג. לאחר מכן, יצא לתפקיד מ"פ מבצעית בגולני. קיבל הצטיינות מפקד אוגדה על תפקידו. תפקידו האחרון היה מפלג הדרכה בבית הספר לכא"מ של כנף 7. היה עתיד להיות מפלג מ"מ. קצת על עידו .. אשת קבע מקבילה ב669 מספרת: עידו היה מצחיק ומלא באור. כל כך היה חשוב לו להשקיע בעבודה, להיות מקצועי ולרדת לפרטים, ובמקביל תמיד הצחיק בסיפורים ובדיחות. בעיקר דאג לפרגן לכולם, בלב רחב מאוד, כדי שהאנשים סביבו ירגישו מוערכים. חבריולצוות ב669 מספרים: עידו היה איש באמת מיוחד. יכול לעבור מ 0 ל 100 במהירות שאנשים רגילים לא עושים. ככל שהיה נדרש נשאר גם על 100. איש מצחיק אבל בסטייל שונה של "איילתים" (איילת השחר) למרות שגר רוב חייו במשמר הירדן. הוא גם דיבר "איילתית" – ביטויים ומילים שאף אחד לא הכיר לפני. אני חושב שמהבחינה הזו היו לעידו שתי פנים יפות – הראשונה, המצחיקה והשטותניקית בצורה מוגזמת שלקרובים שלו היה נותן לראות. השנייה היא הרצינית והמשימתית, כשהיה נותן את כל כולו למשימה. עידו היה חסר טאקט לחלוטין ועם זאת רגיש וידע להגיב ללב של כל אחד. הוא דיבר שפה "איילתית" (איילת השחר) והדביק את כל הצוות במילים שפשוט קורעות מצחוק. הוא טען שהיה כוכב כדורסל למרות שכולנו יודעים שלא, אהב מאוד בשר. אהב מאוד לעשות צחוקים. שבה את כולם עם החיוך שלו, היה לו לב טוב ואהב לתרום ולתת. תמיד רצה להיות ראשון ולחתור לעזור לכולם. עוד מחחבריו לצוות .. לפני הכול, עידו היה חבר אמת! והלב של הצוות שלנו. התגייסנו יחד בדצמבר 2014 למסלול ביחידה, לאחר מכן המשכנו לפעילויות מבצעיות ולאחר כשנתיים עידו יצא לקורס קצינים והמשיך בדרכו הפיקודית בגולני, שלדג וביחידה. כבר מהרגע הראשון בטירונות, כולם התאהבו בו, כולל המפקדים. משהו בחיוך, בנדיבות וברוח שטות שלו במקביל למקצוענות כבש את כולם. האהבה של עידו לצבא ולשירות הורגשה בכל סיטואציה. עידו נהנה מכל רגע, העמיק בכל תחום שהוא למד וידע לחייך גם ברגעים הקשים ביותר. מעבר למקצועיות, המנהיגות והכריזמה שלו עידו היה מוקד הצחוקים בכל מסגרת בחייו ובמיוחד בצוות. היה לו כישרון יוצא דופן במציאת כינויים לאנשים ובחיקויים מטורפים שהולכים איתנו עד היום. גם בתקופות העמוסות שלו בצבא הוא דאג לשלוח מידי פעם איזה הודעה מצחיקה, להגיע למפגשים הצוותים (באיחור אופנתי) ולשמח את כולם. הלחימה של עידו ב7 באוקטובר, התעוזה והדוגמא האישית מעידים על האישיות והמנהיגות יוצאת הדופן שהכרנו בו.