בן 22 בנופלו, מירושלים. בן רביעי לטלי ויוני, אח לארבעה בנים: נעם, יקיר, אלישיב ובנימין ובן זוג של הלל. גדל במסגרות חב"ד, בגיל 13 ביום ירושלים היה בריקוד דגלים ושם התאהב בדגל וכמו שהוא מספר נדלק לו אור בעיניים. את שנות התיכון למד בישיבת שעלבים. לאחר מכן היה שנתיים במכינת "מעלה אפרים". השקיע מאוד והתגייס ליחידת 669 כמו שכל כך רצה , כי המהות של היחידה היא להציל חיים ואין דבר נעלה מזה, כך אמר בראיון ליחידה. לאחר סיום המסלול ביחידה, יצא לקורס קצינים. במלחמה נכנס עם גדוד גפן לעזה, שם נפל על הארץ שכה אהב.  ב – 8.11, כ"ה בכסלו התשפ"ד, בעת הלחימה נפצע קשה בצפון רצועת עזה. לאחר חודש, בתאריך ה-8.12, כ"ז בכסלו התשפ"ד, נפטר מפצעיו. תיכנן להציע נישואין לחברתו הלל כשיצא מעזה, הטבעת נקנתה ,והמון חלומות משותפים למשפחה וחיי שליחות, תורה וחסדים. נתנאל כל חייו היה עסוק בנתינה אין סופית לאחר, התנדב בעמותת "זכרון מנחם" עם ילדים חולי סרטן, במד"א , "שכן טוב" ועוד המון.. והכל מכל הלב, במסירות עם חיוך כובש, והמון ענווה. היה אוהב כל אדם בעם ישראל, עסוק בחיבורים וקבלה של כל חלקי העם. אהב את החיים וניצל כל רגע ורגע מתוכם, אהב את חיי התורה , ללמוד ולהתקדם, מאמין בצדקת הדרך, מאמין שהצלת חיים היא הערך החשוב ביותר, היה כך בחייו, וגם במותו, שהיה חתום על כרטיס אדי ותרם את אבריו. קטע מתוך יומנו של נתנאל: "לוחם בעיניי הוא אדם שבטבע שלו הוא אדם של 120 אחוז. אדם שרוצה לעשות דברים קשים כדי להקל על חבר שלו. אדם שסיבה נעלה ממנו מוליכה אותו. אדם שמבין על מה ומי הוא נלחם. אדם שאוהב את האדמה – גם כשהיא קרה ורטובה. קשה ושורטת. אדם שמצליח לראות תמונה רחבה. אדם שתמיד מסתכל על חבר שלו לפני עצמו. אדם שמבין שעומדים מאחוריו 3,000 שנה של מסורת והוא זה שמגן עליה. אדם שמבין שרק העם היהודי הוא זה שיגן על עצמו. לוחם הוא אדם שבעבור כל אחת מאותן אמירות מוכן להקריב את החיים שלו. מוכן לתת לו את החשוב ביותר-למדינת ישראל. " קצת על נתנאל.. חבריו לצוות מספרים: חברי צוות נ' מספרים כי נתי היה אהוב מאוד על ידי חבריו לצוות. נתי תמיד היה הראשון לסייע לחבר, הראשון להתייעץ עימו, הראשון להתנדב לכל משימה בצוות. חבריו מעידים כי הוא היה הלוחם הכי ערכי וישר, כזה שכל אחד רוצה שיטפל בחבר הכי טוב שלו. כמו כן היה- נתנאל, נותן ונותן ולא נח. חבר צוות מוסיף ואומר: מקסימום נתינה, מקסימום עבודה, מקסימום שמחה, מקסימום אהבה. לוחם דגול וחבר נפש. חבר מהצוות מוסיף: "נתי, אני ואתה כבר מהיום הראשון התחברנו אחד לשני, למרות השוני בינינו, הערכים שהתחנכנו עליהם, האמונות השונות, הדתות השונות, היה בינינו חיבור שאי אפשר להסביר. תמיד היית שם בשבילי בכל הרגעים הקשים והשמחים. היית בן אדם שנותן מכל הלב ולא מצפה לכלום בתמורה, לימדת אותי כמה חשוב זה נתינה והלכתי אחריך תמיד. כשהייתה לי דילמה ישר ידעתי לפנות אליך, תמיד היו לך את התשובות הנכונות להגיד לי, וברגעים שלא היית נמצא, הייתי שואל את עצמי: מה נתי היה עושה. נתי, היית הבחור בצוות שתמיד היה נוח לפנות אליו ולדעת שתעזור לו בכל מצב, היית נקודת האור בלילות החשוכים, היית מאפס אותנו שצריך ושם גבולות, מפקד! נתי, זכיתי להכיר אותך, זכיתי לקרוא לך אחי, זכיתי לשמוח איתך, זכיתי להיות איתך ברגעים הקשים, זכיתי לאהוב אותך. מהיום הראשון נכנסת לי עמוק ללב ותישאר שם תמיד בליבי לעד, אני מבטיח לך שאמשיך את דרכך, את הרוח שלך, את הנתינה שלך ואעשה הכול כדי שכולם ידעו מי היית ומה עשית בשביל האחר. חבר, אח יקר ואהוב עכשיו אתה נח למעלה תשמור עלינו אחי אתגעגע אליך תמיד. יהי זכרך ברוך." מפקדיו מספרים: "נתי היה לוחם מיוחד. ערכי ובוגר, מנהיג בתוך הצוות. היה בו שילוב נדיר של צניעות לצד ביטחון עצמי ביכולותיו ובדרכו. נתי ניחן ביכולות פיקוד טבעיות, והיה ברור לכולם שאין ראוי ממנו להיות מפקד צוות ביחידה. מעטות המילים המסוגלות לתאר אדם רם מעלה כמו נתי: אהוב על כל חבריו ומפקדיו, הראשון להתנדב, הראשון לסייע לחבר במצוקה וגם הראשון לבקר כשצריך. נתי נהרג בעת שלחם בגדוד גפן של בה"ד 1, תוך שחתר למגע תחת אש כדי להציל את חבריו שנפגעו ממטען. גם ברגעיו האחרונים מימש את הפסוק "בצרה קראת ואחלצך" (תהילים, פרק פ"א פסוק ח'). נתי השאיר אחריו מורשת של נתינה, של אהבת ישראל והזולת, זוהי זכותנו וחובתנו להמשיך את דרכו."