בן 45 כמעט )נולד ב19.10(, נשוי ליעל ואב לשבעה. בנו של פרופסור יעקב ישראל נאמן ז"ל, שר המשפטים ושר האוצר לשעבר. התגורר ביישוב טנא עומרים ועבד כרופא בכיר במחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים סורוקה. התנדב ביחידת חילוץ ערד בתור רופא ושימש גם כסגל הוראה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון.קצת על איתן על פי חבריו מהיחידה: כל מי שנתקל באיתן ישר נשבה בקסמיו- האיש הצנוע, השקט, טוב הלב עם החיוך הנצחי, וזאת מבלי לגרוע לרגע ממקצועיות ללא פשרות- איתן היה רופא מוכשר שהציל חיים רבים בכל תפקידיו והיה מוערך על ידי חבריו, עמיתיו ומטופליו. ספד לו אחד מחבריו, רופא ביחידה: "כתבתי עליך בקבוצות מקצועיות שלנו. על הרופא והמורה המדהים שהיית. על התרומה האדירה שנתת לחינוך הרפואי בדרום. זה היה קל, כי נפרדתי ממך כעמית למקצוע. עכשיו זה קשה. כי עכשיו אני נפרד ממך כחבר. מהלשון החריפה שלך, שתמיד הצליחה להשאיר אותי בלי מילים, מתוסכל כי תמיד היית 2 צעדים לפני |"מה קרה משה, אתם המרדימים שכחתם איך להוציא טובוס?" היית אומר לי כל פעם שנכנסתי ליחידה שלך. ואחרי זה החיוך הנצחי שלך. עמדנו כל אנשי סורוקה ובכינו בהלוויה שלך. ואתה, בטח ראית הכל מלמעלה וצחקת עלינו "תחזרו כבר לעבוד יא בטלנים!" אז אחרי הלוויה שלך באמת חזרתי לעבוד בבית חולים, ידעתי שזה מה שהיית רוצה. נוח על משכבך בשלום אח יקר. תחסר פה לכולנו. ד"ר איתן נאמן נפל בקרב מול מחבלים בפאתי שדרות בימים הראשונים של המלחמה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ועכשיו לחזור לעבודה, בטלנים". כתבו עליו מטפלים נוספים: "כשאומרים על מישהו שהוא איש טוב- מתכוונים לאיתן". "בן אדם ורופא מהטובים שהכרתי". "אדם מופלא עם לב ענק". "היה מנחה שלי בקורס קיץ של לפני הלימודי רפואה בבאר שבע. היה אדם שלקח ברצינות את העבודה שלו מול המטופלים וגם עם הסטודנטים, אהב את המטופלים שלו והיה מסור אליהם״. ״הוא התעניין באנשים סביבו ועדד אותנו לקראת מסע הלימודים שהתחלנו״. ״בעיקר בעיקר היה ניכר שהוא רצה להיות איפה שהוא בחיים. רצה להיות רופא ילדים, רצה להיות אבא ל7 ילדים, רצה לשרת במילואים. את כל הדברים הוא עשה בצניעות אופיינית והיה נראה שהכל קטן עליו ופשוט בשבילו״. "אדם צנוע, רגוע, חייכן, מצחיק וזורם. פתוח בדעתו, חכם, מטפל מצוין, חברמן"